עמרי רוזנבליט
״להתעורר בבוקר, להגיד תודה ולבחור
לקום תמיד על רגל ימין״
כבר בשבעה באוקטובר, הבין סגן עמרי רוזנבליט שהוא הולך להיכנס לעזה
למרות ששהה בחופשה בחו"ל באותה שבת, הודיע למשפחתו - אני חוזר הכי מהר שאפשר לארץ.
לאחר 91 ימים של לחימה מורכבת בעזה, יומיים לפני שהפלוגה הייתה אמורה לצאת הביתה לרענון,
עמרי והצוות נכנסו לטהר עוד בתים בחאן יונס כחלק משגרת העבודה שלהם ברצועה.
לאחר סריקה של כמה חדרים בבית, מטען רב עוצמה מתפוצץ, פוגע בכוח וגורם לקריסת המבנה עליהם.
עמרי, נפצע קשה מאוד ומאבד את ההכרה.
בעודו קבור עד הראש בהריסות, מצליח בשארית כוחותיו, ברגע של הכרה, להרים את אחת מידיו ולנופף לעזרה.
כשאחד החובשים הגיע אליו, החל עמרי לנהל את אירוע החילוץ ולחלק פקודות בנוגע לטיפולו וחילוצו מההריסות.
כתוצאה מהפיצוץ, בנוסף לכמה פציעות קשות, איבד עמרי את רגלו השמאלית.
פציעתו, הובילה את סגן עמרי למסע שיקום ארוך שבו נאלץ להתמודד עם אתגרים פיזיים ונפשיים רבים באמצעות חוסן מנטלי ונחישות מהזן הטוב ביותר.
בהרצאתו, מספר עמרי על השירות הצבאי בתור מפקד והלחימה בעזה ומשתף אודות הכלים המנטליים שעזרו לו להתמודד עם הפציעה ולנצח את כל תחזיות הרופאים בתהליך השיקום המורכב.
